על השפעת התקשורת והשימוש בה במשפט הפלילי

בעבר, עוד בהיותי מתמחה באחד ממשרדי עורכי הדין הבולטים בשנות ה – 90 במשפט הפלילי, משרדו
של עורך הדין משה מרוז, נחשפתי לראשונה לכוחה של התקשורת ויכולתה להשפיע על המשפט
הפלילי. באותה תקופה, שנות ה 90 המאוחרות, לא היה עדיין אינטרנט, והעיתונות הייתה הכלי
המשמעותי עבור עורכי הדין. לזכות בכתבה בעיתון, גם אם היה מדובר בעמוד אמצעי בעיתון מקומי
זניח, היה אירוע משמח ומשהו שכל עורך דין התגאה בו, שלא לדבר על כתבה בחדשות הערב. כתבה
על תיק שבו המשרד מייצג באחד מהעיתונים המובילים היה אירוע שהצדיק חגיגה של ממש.

אז, כמתמחה צעיר, עדיין לא הבנתי את המשמעות של שיחות התכופות שעשה עורך הדין שבמשרדו
התמחתי עם דמויות בולטות בתקשורת. בזמנו היו אלה נתן זהבי, אילה חסון, דנה סומברג אור הלר
ואחרים או צלמי עיתונות חשובים כגון מוטי קמחי. השיחות איתם היו חלק מרכזי מעבודתו של
הפליליסט, והקשר עמם הביא לשיתוף פעולה במסגרתו היינו מעבירים לעיתונאי בבלעדיות את
הפרוטוקול מהדיון, ולא פעם גם חומרי חקירה במקום שהעיתונאי יחטט רגליו בין המזכירויות השונות
לאתר החלטות שמצדיקות פרסום. זה היה העולם באותה תקופה.

השנים חלפו, האינטרנט חדר לחיינו, הצורך בהעברת פרוטוקולים מדיוני מעצר כבר אינו מוצר נדרש,
מידע עצום מופיע בנט המשפט או באתרי משפט נוספים, ובמאמץ מינימלי, ניתן לגשת לכל מידע. אבל
נושא המאמר הוא השפעת התקשורת על המשפט ובעניין זה אציג מספר דוגמאות שבהם דיווח
תקשורתי יכול להשפיע על המשפט בצורות שונות. כך למשל דיווח על פרשיות משפטיות יכולים להביא
להפצת מידע רחב על פרשנויות משפטיות מסוימות, ולעיתים אפילו להפעיל לחץ ציבורי עד כדי השפעה
אפשרית על החלטות שיפוטיות. התקשורת יכולה במידה מסוימת גם לדכא ולהגביל פעולות משפטיות .
דיווחים מטעים על פרשיות משפטיות עשויות ליצור דיכוי ציבורי ולהשפיע על פעולות משפטיות. דיווחים
בתקשורת וחוסר זהירות של עיתונאים שחפצים בקרדיט על הפרסום, יכולים אפילו לגרום לנזק להליך
עצמו. כך למשל גילוי פרטים על חקירה שמתנהלת, חשיפה של מעורבים בתיק, כל אלה עשויים לגרום
לנזק משמעותי להליך.

שתיים מהדמויות הכי בולטות בשנים האחרונות, מר בנימין נתניהו ורומן זדורוב הם דוגמאות מאלפות
להשפעת התקשורת על גורמים שונים. אם בתיקי נתניהו מרכז הכובד בניהול משפט אינו מכוון דווקא
לשכנוע בית המשפט בכלי המשפט הרגילים, והנטייה הבולטת בחקירות עורכי דינו היא דווקא לכיוון
התקשורת והרצון להשפיע על דעת הקהל בין אם באמצעות כתבים שמסקרים את משפטו ובין אם בבכל
מדיה אפשרית כגון טוויטר, הרי שבתיק זדורוב, הכתבות, הסרטים והפרשנויות של ענקי משפט היו
משפטיים כמעט באופן מובהק, ונועדו להשפיע דווקא על בית המשפט. כאמור, שתי הדוגמאות שהצגתי
מציגות שתי גישות שונות לאפשרות של השפעת התקשורת על המשפט, האחד, באמצעות דעת הקהל
והאחר, באמצעות ניתוח משפטי מובהק. שתי הגישות הינן מקובלות, אך השאלה היא אם יש להם ערך
כלשהו לכלל האזרחים.

בעניין זה אני חושש שמרבית הנאשמים במדינת ישראל, עדיין יאלצו לנקוט באמצעות עורכי דינם
בשיטה הישנה, זו שבה נקטו גם לפני 30 שנה, ובה פתחתי את המאמר והיא, ניסיון לרתום את אחד
מהעיתונאים לכתוב כתבה על הליך כלשהו בהם הינם מעורבים, ואם זה לא צולח, כי התיק המשפטי
אינו מעורר מספיק עניין ציבורי, לפעול בדרך אחרת עליה אעמוד מייד. מכל מקום, מעטים הנאשמים
שיש להם את העוצמה ובוודאי יכולת כלכלית להציף את המדיה בכל כך הרבה מידע.

אז עבור אלה שהתיק שבו הם מייצגים אינו כזה שמעורר הד ציבורי משמעותי, נמצא פתרון אלטרנטיבי.
עבור אותם עורכי דין שידם אינה משגת תקציבי עתק להצפת הקייס המשפטי שלהם, נועדו אתרי
האינטרנט השונים ופלטפורמות זולות יותר שמאפשרות להם לפרסם מקרה שהם סבורים שהוא מצדיק
פרסום, ולאחריו, הצפת המידע שפורסם עבורם בתשלום לאתרי הרשת החינמיים כגון פייסבוק
אינסטגרם וטיק טוק.

כן, כולם מבינים את הצורך בפרסום וחשיפה, אך בשונה ממקרים שבהם הנאשמים עצמם הם הדמויות
הבולטות והם אלה שהציבור מתעניין בגורלם, במרבית המקרים, הפרסום הינו לטובת עורכי הדין,
ודווקא עניינו של הלקוח נזנח לשוליים ולא פעם, כאשר הפרסום אינו מקצועי, הוא אפילו יכול לגרום לו
נזק.