המשפט הפלילי מהווה תחום אחד ומיוחד מתוך ענפים רבים של תחומי המשפט ואשר תכליתו לאסור על התנהגות שלילית. אותה התנהגות שלילית מתפרשת על ידי המחוקק ככזו שיכולה במקרים מסוימים להוות בסיס או תשתית להעמדה לדין בנימוק שהמדובר בעבירה פלילית.
לא תמיד הפרה של נורמה מוסרית או דתית מהווה בהכרח עבירה פלילית ואולם ככל שההפרה משמעתית יותר ופוגעת באותם כללים שנקבעו על ידי קבוצה חברתית מסוימת, הרי שהיא כבר עשויה להביא להעמדה לדין פלילי.
במקום הזה, נכנס הסניגור. ואולם מהו המקום הזה ? שהרי גם ההליך הפלילי עצמו מתחלק למספר שלבים. כך למשל כידוע, כל הליך פלילי נפתח בחקירה.
בין אם המדובר בחקירה משטרתית, חקירה של רשות המיסים, חקירה של רשות ניירות ערך, צה"ל, מח"ש או כל רשות אחרת בעלת סמכות חקירה פלילית. לידיעתכם, אפילו על פי חוק התכנון והבניה ניתנת לפקחים מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובניה סמכות לבדוק אם נעברה עבירה על החוק ופקח יכול בעצמו לזמן חשוד שלסברתו עבר על חוקרי התכנון והבניה לחקירה כלומר, ניתן להבין כי חקירה פלילית אינה עניין המסור בבלעדיות למשטרת ישראל.
לאחר סיום שלבי החקירה, מרבית התיקים במדינת ישראל נגנזים, אך חלקם מועברים לבדיקת רשויות התביעה לצורך בחינה דקדקנית של הראיות שאסף הגוף החוקר. התביעה הפלילית, בין אם המדובר בפרקליטות הפלילית, פרקליטות מיסוי וכלכלה, המחלקה לחקירות שוטרים הפרקליטות הצבאית, רשויות המס או כל תביעה אחרת, יכולים להורות ליחידה החוקרת להמשיך לחקור את האירוע על מנת לבסס את התיק ולא פעם התביעה מעבירה אל הממונים על החקירה הוראות שמכונות בשפה המשפטית "השלמת חקירה".
לאחר שהחקירה מוצתה והתיק הושלם, מגיע התיק שוב לבחינה דקדקנית של התביעה, ואז נשקלים כבר שיקולים רחבים הכוללים לא רק את הראיות בתיק עצמו, כי אם גם שיקולים שכוללים את האינטרס הציבורי בהעמדת העבריין לדין.
בכל אחד מהשלבים, נוכחות עורך דין היא כמעט מתבקשת, ולא פעם, גם כאשר החשוד ממשיך את חייו, החקירה כנגדו אינה פוסקת, שהרי לא בכל חקירה מתבצע בהכרח מעצר. מעצר הוא הסנקציה הכי קיצונית, ולרוב עושים בה שימוש במקרים שבהם לא ניתן לקיים את החקירה אם החשוד אינו במעצר, והשיקולים קשורים תמיד לצורך חקירתי מובהק המחייב, לטענת המשטרה את בידודו המוחלט של החשוד והותרתו במעצר, בין אם בשל חשש לשיבוש הליכים או מכל טעם אחר שהחוק מאפשר וכמובן, שיש בחשוד מסוכנות או חשש לבריחה, טענות שכמובן נדרשת להן הוכחה.
למרות שהתקשורת חושפת בפני הציבור את אותם אירועים סנסציוניים שבהם פלוני נעצר בחשד לעבירה פלונית או אלמונית, בוודאי הם נוהגים לעשות כן אם החשוד הינו דמות תקשורתית, או החשד הינו בעבירה משמעותית, עדיין, מרבית תיקי החקירה מתבצעים הרחק מהעין התקשורתית, ולרוב, רק החשוד, בני משפחתו ועורכי דינו יודעים על כך.
לאחר שהחקירה מוצתה, והתביעה השתכנעה כי המדובר במקרה המצדיק העמדה לדין, מודיעים לחשוד וב"כ על הכוונה להעמידו לדין, ובאותם מקרים בהם החשוד אינו במעצר, שאז חובת היידוע כבר אינה קיימת, מודיעים לחשוד וב"כ כי באפשרותם להעלות טענות כנגד ההצדקה להעמיד לדין. המדובר בתהליך מורכב, שבמסגרתו יש לחשוד זכות לעיין בחומר החקירה שנאסף על הלקוח וקיימת לחשוד זכות נוספת ומשמעותית והיא הבחירה אם להידרש להליך זה, שכן במסגרת טיעוניו, לא פעם ייאלץ החשוד למסור מידע שאותו עדיף לעיתים לשמור כנשק למשפט עצמו, ובכך למנוע מהתביעה לבצע מקצה שיפורים והכנת טיעון נגדי לאותו טיעון מפתיע.
אם כן, אנו רואים כי בכל המהלך הזה המכונה "שימוע", מתקיים סוג של משחק שחמט מול התביעה, ולכן, אין תשובה נכונה אחת. כל מקרה חייב להיבחן לגופו, ועל כן, על הלקוח פשוט לסמוך על עורכי דינו שלקחו עבורו את ההחלטה הנכונה בנסיבות העניין.
כמובן שכישלון בהליכי השימוע אינו סוף פסוק וגם אם התביעה עצמה לא השתכנעה שיש להימנע מהעמדה לדין, וכתב אישום בכל זאת הוגש, עדיין, אין פירושו של דבר שאפסו הסיכויים לקבל סעד מבית המשפט דווקא. כן, אפשר ולא פעם אפילו רצוי, להעביר את ההכרעה לפתחו של בית המשפט. אל תשכחו, בית המשפט הוא לרוב גורם ניטראלי. במרבית המקרים בית המשפט לא היה חלק מהחקירה, וגם אם אותו שופט היה מעורב בשלב זה או אחר בחתימה על צו האזנת סתר או צו אחר שהתבקש לתת במסגרת הליכי החקירה, לא מן הנמנע כי מעורבות משמעותית ובוודאי הבעת עמדה בתיק תסכל את האפשרות כי יהיה המותב שידון בתיק ובאופן זה, למרות שישנן תקלות מדי פעם, לרוב השופטים נקיים לחלוטין ממידע מוקדם ושלילי על הנאשם והם אינם מודעים להליכים המקדמיים והחקירה שהתקיימה בתיק. כמו כן, השופטים לא מכירים את הראיות בתיק וגם אם המדובר בתיק תקשורתי שיש עליו כתבות או תוכניות טלויזיה, עדיין, מה שעומד בפניהם הוא כתב האישום בלבד ולא שום מסמך אחר, בטח שהם אינם שופטים על פי גזר עיתון או תכנית טלויזיה.
כמובן שככל שנאשם מחליט לכפור באישום שהוגש נגדו, ניתן לקיים הליך שמיעת ראיות, ובו מטבע הדברים יתחיל בית המשפט להיחשף לאט לאט לראיות קבילות שהביאו להגשת כתב האישום, ובסופו של דבר, אם לא תהיה במהלך המשפט התפתחות שתביא את הצדדים להגיע להבנות המכונות במשפט הפלילי עסקה או הסדר טיעון, יידרש בית המשפט להכריע בעצמו, והוא יעשה כן על בסיס הראיות שהונחו בפניו וטיעוני הצדדים במסגרת הסיכומים שיגישו הצדדים בהתאם לסדרי הדין.
מכל מקום, למעט הסדרי טיעון, כל הכרעת דין של בית המשפט בערכאה הראשונה אינה סוף פסוק. כל צד שאינו מרוצה מהתוצאה רשאי לערער, וגם פה תמיד חשוב להתייעץ בסניגור שכן משחק השחמט עם התביעה ממשיך גם לשלבים מתקדמים של המשפט, ולא פעם, ערעור של צד אחד עשוי לגרום לצד השני לערער, ובמקרה כזה, החפזון הוא מן השטן.
כמובן שלא הקפתי בסקירה קצרה זו את כל רזי המשפט הפלילי, לא התייחסתי לנושא עיכוב ההליכים שניתן בכל שלב להגיש ליועמ"שית, ולא לעניינים נוספים שעשויים להתגלות במהלך המשפט אשר לא פעם עשויים לשנות מהקצה אל הקצה את ההליך המשפטי ואולם השתדלתי לתת סקירה קצרה על המשמעות והחשיבות של עורך דין בתחום הפלילי בכל שלב משלבי החקירה או המשפט.
