המשפט הישראלי מטיל חובות על חברות ותאגידים ואותם חיקוקים מאפשרים ולמעשה מקנים סמכות אכיפה במסגרתה ניתן לנקוט נגד אותן חברות מגוון רחב של פעולות, כאשר העמדה לדין היא אחת האופציות הקיצוניות שבהן, שכן הרשעת תאגיד בדין תוביל בהכרח לענישה פלילית וגם מנהלית.
הדין הישראלי מתייחס לתאגיד כעל ישות עצמאית ולכן ניתן להעמיד תאגיד לדין. כך למשל בשנת 2012, העמידה פרקליטות מחוז ירושלים את ראשונטורס ובעליה לדין על עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. פרשה זו מוזכרת כי במסגרתה הואשם גם מר אהוד אולמרט בגיוס מימון כפול בנסיעותיו בעולם.
מכל מקום, הסיבות בגינן מתייחסים לתאגיד כאל ישות עצמאית הן מגוונות. כך למשל יש בהטלת אחריות פלילית על תאגידים כדי להרתיע וליצור תמריץ לפעול לאיתור ומניעה של עבירות המבוצעות במסגרת התאגיד הנהנה בעצמו מפירות העבירה.
על פי הדין הישראלי, האחריות על תאגיד מוטלת מכח תורת האורגנים ובשפה שכולנו נוכל להבין נסביר זאת באופן שיהיה קל יותר גם לאותם אנשים שאין להם השכלה משפטית להבין. אם כן, תחשבו על אדם פרטי שעובד בחברה בתפקיד בכיר (ניתן לכנותו אורגן בחברה כלומר נושא משרה בכיר). אותו אורגן מבצע מעשים כלשהם שחלקם דורשים מחשבה . למעשה מעשיו ומחשבותיו עשויים להיות מיוחסים לתאגיד שבו הוא עובד. בישראל מוטלת אחריות על תאגיד מכח תורת האורגנים. תורת האורגנים רואה במעשיו ובמחשבותיו של האורגן את מעשיו ומחשבותיו של התאגיד, ומטילה אחריות פלילית על התאגיד בהתאם לכך. כלומר, הדין יכול לראות במעשי האורגן כמעשי התאגיד ובלבד שאלה בוצעו במסגרת תפקידו של האורגן ואינם מנוגדים לאינטרס התאגיד או פועלים לרעתו. ברור שאם נושא משרה נמצא ביום חופש עם משפחתו, ומבצע עבירת תנועה, לא ניתן לייחס את העבירה לתאגיד שכן אין בפעולה זאת כדי לפעול לרעת התאגיד לעומת זאת, אם אורגן של החברה ביצע עבירה של רישום כוזב במסמכי התאגיד, הרי שבנסיבות מסוימות, ניתן, כפי שראינו במקרה ראשונטורס, להעמיד לדין הן את האורגן והן את התאגיד, שכן, לעיתים גם התאגיד מרוויח מאותה פעולה.
יש לציין שהגשת כתב אישום נגד תאגיד אינה סותרת הגשת כתב האישום גם נגד מבצע העבירה עצמו, כלומר, העבירות שבוצעו על ידי האורגן או האורגנים מבססים את אחריות התאגיד. הפסיקה אינה מתירה מתן פטור לנושאי משרה ולא פעם הביעה ביקורת קשה באותם מקרים שבהם העמידו לדין רק את התאגיד ונמנעו מהעמדה לדין גם של האורגן שביצע את העבירה ובכך אפשרו לאורגן להתחמק ממעשיו.
בשנים האחרונות, בייחוד נוכח הנחיות היועמ"ש עליהן נעמוד בקצרה מייד, מדיניות התביעה הינה להעמיד לדין גם את התאגיד וגם את האורגנים. בהתאם להנחיות היועמ"ש נקבע כי כחלק משיקולי ההעמדה לדין, יש לבחון אם התאגיד מקדם תרבות ציות לחוק. עבירה המבוצעת במסגרת תאגיד עשויה בנסיבות מסוימות לנבוע מכשל נקודתי במנגנוני הפיקוח התאגידיים, ובנסיבות חמורות יותר היא עשויה ללמד על כשל נרחב בתרבות הציות וכיבוד הוראות הדין בתאגיד. ככל שהנסיבות מלמדות על כשל נרחב, מתעצם משקלו של האינטרס הציבורי בהעמדת התאגיד לדין. אם כך, נקודת המוצא היא, שככל שקיימת תשתית משפטית וראייתית להעמדת תאגיד לדין, וקיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין את התאגיד, יש להעמידו לדין, אלא אם מכלול נסיבות העניין אינו מצדיק את העמדתו לדין.
בעלי חברה שמוזמנים לחקירה ויש כוונה להעמיד החברה לדין, צריכים לדעת כי בניהול משפטי אחראי ומקצועי, ניתן להימנע לא פעם מהעמדה לדין, וגם אם הוגש כתב אישום, ניתן להימנע מהרשעת התאגיד ולהסתפק בהתחייבותו להימנע מביצוע עבירה, ובלבד שלצד התחייבות זו יהיה צורך להציג תכנית מפורטת שתכלול קיומו של ממשל תאגידי תקין המחיל תכנית אכיפה פנימית ושינויים ארגוניים מתאימים, אשר ימנעו אפשרות לביצוען של עבירות דומות בעתיד. כמובן שאין בבניית תכנית כזו כדי לתת פטור אוטומטי מאחריות פלילית אלא מדובר בשיקול, אפילו משמעותי, שיש בו כדי להקל עם התאגיד. כאן המקום להדגיש כי על מנת לגבש תכנית כזאת שתוכל לשמש את התאגיד בבואה למו"מ מול התביעה, יש להציג ראיות במובן של הגשת תכנית אכיפה אפקטיבית אליה מצטרפת תרבות ארגונית המעודדת התנהלות עסקית אתית ומחויבות לציות לדין.
כל תאגיד בונה תכנית המתאימה למאפייני החברה לגודל החרה ותחומי פעילותו כאשר למשרד סבג וולשטיין יש נסיון רב בייעוץ משפטי פלילי בחקירות מס והלבנת הון כשהמטרה המרכזית שלנו היא להגן על זכויות לקוחותינו בכל שלב של ההליך החקירתי וככל שנדרש, גם לאחר העמדה לדין.
